09:20

הגג ריק ובהיר, ובשעה הזאת הוא נראה גדול הרבה יותר משהוא נראה בערב. הכיסאות עדיין הפוכים על השולחנות. מישהו פותח את הדלתות לרווחה כדי שהאוויר יעבור, ומהקומה העשירית שומעים את העיר מלמטה בבירור מוזר — צופרים, מנוף, אוטובוס שעוצר.

זו השעה של הבדיקות המשעממות. מים, קרח, גז, חשמל, מה שנשאר מאתמול ומה שצריך להגיע היום.

11:00

המשלוחים מגיעים במעלית אחת, בסדר קבוע. כל מה שנכנס לגג עולה בקומה העשירית, וזה מכתיב הרבה יותר ממה שנדמה: כמה מלאי אפשר להחזיק, מתי מזמינים, ומה קורה כשמשהו נגמר בשיא הערב. התשובה לשאלה האחרונה היא שזה פשוט לא יכול לקרות, ולכן ההזמנות נעשות בעודף.

13:40

הצוות מתחיל לסדר. בשלב הזה כבר יודעים איך ייראה הערב — כמה הזמנות יש, אם יש קבוצה גדולה, אם יש אירוע פרטי בפינה. הסידור של הגג משתנה לפי זה, ולפעמים משנים אותו פעמיים ביום.

17:40

השעה שבה הכל משתנה. האור נעשה נמוך וחם, הצללים מתארכים על הרצפה, והגג מקבל את הצבע שבגללו אנשים מבקשים דווקא את השולחנות בקצה. כל מי שעובד כאן מספיק זמן יודע לזהות את הרגע הזה בלי להסתכל בשעון.

זו גם השעה שבה מגיעים הראשונים. לרוב שקטים, לרוב שניים, לרוב מבקשים לשבת בחוץ.

21:00

הגג מלא. המוזיקה עלתה מדרגה, הבר עובד בקצב אחר לגמרי, והמטבח מוציא ברצף. בשלב הזה כמעט לא מדברים — הצוות עובר זה ליד זה בלי להתנגש, כי כל אחד יודע איפה השני אמור להיות. זה נראה מקרי ולוקח חודשים לבנות.

00:30

הקצב יורד לאט. חלק מהשולחנות התפנו, מי שנשאר נשאר לעוד סיבוב. זו השעה האהובה על חלק מהצוות — עדיין יש אנשים, אבל אפשר לדבר איתם.

02:10

הכיסא האחרון נסגר. מנקים, סופרים, מכבים. הגג חוזר להיות מה שהוא היה בבוקר, רק חשוך ושקט. מהמעקה רואים את העיר כמעט בלי תנועה.

מחר בתשע ועשרים זה מתחיל שוב.

אם אתם רוצים לראות את זה בעצמכם

השקיעה היא השעה שהכי שווה להגיע אליה, וגם השעה שהכי מהר מתמלאת. שווה להזמין מקום מראש ולבקש בפירוש שולחן בחוץ.